קצרים עין רואה מאת מגניב19
להורדת הפרק בפורמט PDF

עין רואה | מאת "מגניב19"

9:40 לפנות בוקר. (במונחי זמן של בחורי ישיבות...)


אבי ישב במקומו הקבוע ליד החלון, וחיכה למאיר – החברותא הקבועה שלו, שיואיל ברוב טובו ללמוד איתו.
בית במדרש היה חצי מלא, בעיקר בבחורים מהשיעורים הצעירים יותר שעדיין ריספקטו במידה מסוימת את סדרי הישיבה. בין אם זה על מנת לקבל על פרס – על מנת לזכות במבצע כזה או אחר, בין אם זה על מנת של לעוף מהישיבה – בחורים שקיבלו אזהרה על תנאי להראות את הוד יקרם באופן תכוף יותר בישיבה.


בגילו המתקדם של מאיר, רווק מזדקן בן 23, הרשו לעצמם הבחורים יותר חופשיות וגמישות בשעות הסדרים. גם אם לא מגיעים ב9:00, הרי זאת מחמת שאתמול ישבו עד מאוחר בלילה חקור פשט בסוגייא עמומה כלשהי. ואחרי הלימוד – צריך כמובן ללכת לאכול משהו בבאגט "ראמצינו" – החנות היחידה ברדיוס של 15.5 קילומטר שאפשר לקנות שם אוכל חם בשעה 2:00 בלילה. (מדדו ומצאו שבמרחק של 15.5 ק"מ מצויה מאפייה המוכרת קוגל ירושלמי חם כל הלילה.)  אין כמו לאכול באגט בשעה לילית מאוחרת, כשרק נהגי מוניות, ציפורי לילה למיניהם (תרתי משמע), ועוד אי אלו בחורי ישיבות כמוך נמצאים ביקום המנמנם סביבך. כך שלנחות בשעה 2:30 (בלילה. במונחי זמן של בחורי ישיבות...) במיטה – זו היא שעה סבירה בהחלט. היות ששהייה ממוצעת בממלכת השינה עומדת על כ-6 שעות, השכמה בשעה 8:30, מלמול קריאת שמע, וריצה לשטיבלעך הקרוב כדי לתפוס "שחרית" הינה תופעה לא בהכרח לא מצויה.
אבי בעצמו לעיתים קם בשעות האלה – ולכן ביום כתיקונו לא היה עושה עניין גדול מהאיחור של החברותא. היות שהלילה הקודם היה ליל ה"תיפח" שלו, (ליל יום הולדת 20 שנהגו בחורי ישיבות מהוגנים להעבירו בלימוד תורה עד הבוקר), נשאר ער עד כה. שהרי לא לעניין לפצוח את שנות קידומת "2" בסדר א' במיטה. החליט להתגבר על העייפות, וללמוד כמה שיכול. העייפות עלתה לראשו, ואבי הרגיש את ההרגשה של מעין כאב פולח את קודקודו. כאבי עייפות.


ישב ושקל עם עצמו, והחליט לגשת לפנימייה עם כל החוסר נעימות שבעניין – אולי מאיר ישן מהסיבה הפשוטה שהחברי חדר שלו חיכו שהטבע יעשה את שלו ומאיר יתעורר בעצמו, אך  מה לעשות שהטבע בחופשה היום ולכן הוא לא עשה את שלו – ומאיר עדיין ישן.
אבי פסע לפאתי הפנימייה, שם אחרי כבוד שוכנת "המחלקה הגריאטרית". כך כונה אחר כבוד האגף שהבחורים המבוגרים  כמו מאיר, החברותא הנערץ שלו.
פתח את הדלת שמודעת "מאורסים" בת מספר שנים עיטרה אותה לרוחבה, ועליה מודבקים גזרי עיתון שהיו רלוונטיים בזמנו לזוג המדובר שמן הסתם כיום כבר חובקים ילדים. גזרי עיתון כגון "מהיום אפשר ללמוד לתואר אקדמי בלי תעודת בגרות" – מה שבא לרמוז שהחתן לא ממש בגרותי," או "כשהיופי פוגש את האיכות". שבא לרמוז שהכלה אינה מלכת היופי, או שהחתן איכותי במיוחד. כל מקרה לגופו או לגופה...


עיני אבי התרגלו אט אט לאפלולית בחדר, עד ששמו לב למחזה בלתי שגרתי. על הרצפה שכב מאיר על שמיכה, כשעל פניו מונח הארי פוטר 6 פתוח. באחת הבין אבי מה אירע. מאיר רצה לסיים את הספר, ולכן נשכב בתנוחה המוזרה כדי לא להירדם, ולכן הוא עדיין ישן. כנראה נרדם מאוחר.
אבי תפס את מאיר ונענע אותו בעדינות "מאיר, סדר א'!", כמו ציפה שעצם האזכור יעיר את מאיר משנתו העמוקה. מאיר מלמל משהו לא ברור שנשמע כמו "הגוורטס", ולא אבה לצאת מממלכת השינה, שמסתבר אצלו התערבבה איכשהו בבתי ספר לקוסמים.


אבי ניסה לנער אותו שוב "נו מאיר.. מאוחר!", שוב מלמול לא ברור, ומאיר התהפך לצד השני והמשיך לישון.
ואז עלה במוחו ההברקה. "אלול!, יום הדין מתקרב!" צעק על מאיר הישן...
מאיר פקח חצי עין ואמר לו "אתה באמת חושב שאם תצעק עלי <אלול> אני יקום יותר מהר? נו באמת...".


אבי עזב את החדר, ויצא לחצר הישיבה. קצת מזועזע מהמשפט האחרון של מאיר. ואז הכתה בו ההכרה, שגם לו עצמו אלול היא מטאפורה ותו לא. הוא לא באמת רועד מאימת הדין- והמונח "אפילו דגים שבים רועדים", תקף אצלו לגבי הדגים באקווריום של אחיו הקטן שנעים וזעים שכשהם שומעים מרחוק תקיעת שופר.
למרות שבכל יום המילה "אלול" מאוזכרת באוזניו עשרות פעמים, ואף הוא מזכיר את העניין מספר פעמים ביום לפחות. למרות זאת – הוא לא חש אימת הדין, ולא מרגיש כלל כמו מי שעומד למשפט בפני בורא עולם בעוד שבועות אחדים, או ימים ספורים.
 לא נעים להודות במציאות המרה, אבל אלול לא מדגדג לו, אפילו את לא את הקצה של הציפורן של הזרת השמאלית.


 


* * *


 


היות שאבי מטבעו היה בחור אחראי וסמכותי, זכה לתפקיד המכובד/מפוקפק (תלוי מאיזו בחינה מתבוננים בעניין) של "משגיח הכשרות" של הישיבה. תפקידו היה לסייר במטבח ומחסני הישיבה מפעם לפעם, ולוודאות שכל המוצרים הם אכן מההכשרים הגונים ומוכרים. ושלא ישורבב בטעות מוצרים בהכשרים לא ראויים חס ושלום.


המעלה העיקרית בתפקיד היא שהייתה לו גישה לא מוגבלת למטבח של הישיבה – בכל שעה. פריבילגיה שרבים מבני הישיבה היו מוכנים לעשות המון עבורה.
2 תנאים הותנו עמו כשקיבל את התפקיד. הראשון הוא שאסור לו להכניס איש זולתו למטבח. השני – אסור לו בשום פנים ואופן להיכנס למשרד של המנהל מטבח. חוק ולא יעבור.
בהתחלה אבי כיבד את החוקים – אולם עם הזמן נשחקה חומרת התנאים בעיניו – ופה ושם הוא הרשה לעצמו לעגל פינות. לעיתים הזמין חבר לסיור לילי איתו במטבח – שכלל נשנושים קלים מהפשטידות שנותרו מארוחת הצהרים, או מהבאדי של ארוחת בוקר.


מספר פעמים בשעות שעמום קשות אף הציץ במשרד של המנהל מטבח, וחיטט קצת בקבלות. את היסורי מצפון תירץ לעצמו שאינו עושה כל רע, סך הכול הוא בודק בקבלות אם יש דברים לא כשרים...
מחוסר תעסוקה יותר טובה באותו הרגע, שם פעמיו למטבח.
המטבח שקק חיים כבכל בוקר. אחמד היה עסוק בסידור בצק עלים בתוך תבניות ארוכות, ומרים הקשישה עסקה בברירת אורז. אבי בראשית כהונתו ניסה להוכיח שזקנה שבקושי מוצאת את המשקפיים שלה לא כשירה לברור אורז – אך בבדיקה שעשה – לא הצליח למצוא גרגיר אורז אחד פגום אפילו במקצת שנעלם מעיניה הבוחנות. מסתבר שלפעמים יש תוקף לקלישאה הלא תקפה- זה לא הגיל, זה התרגיל.


תוך כדי הצצה במשטחים של חמוצים שהגיעו בבוקר , עבר מאחוריו מוריס – מנהל המטבח.
"בוקר אבי. מה קורה". קולו של מוריס היה מתוח מעט, שונה מקולו המתון בדרך כלל.
"נחמד. מה איתך?" ענה אבי, ותהה לפשר ההתעניינות. מוריס אינו מהאנשים שמתעניינים סתם כך בשלום אדם, אלא אם כן מדובר בשלום ספק ירקות, או עובד מטבח חדש.
"אני חי. בגלל כמה מקרים של היעלמות כמות רצינית של ארגזים עם סחורה שהגיעה, החלטנו להדק את הגישה למטבח. בנוסף, נראה לי שמחטטים לי בניירות במשרד. אין סיבה שזה אתה – אבל בכל זאת אי אפשר לדעת... ישבתי עם המנהל של הישיבה, והחלטנו שאין עניין לבדוק פה את המטבח בלילות. מהיום אין ביקורת בלילות, בהנחה שהיית מבקר פה בלילות... בכל מקרה מתכווננים להתקין פה מצלמות". פלט כבדרך אגב.


אבי הגיב "אין בעיה. מעניין באמת מי מחטט לך בניירות..." הגיב בתמימות. מוריס פנה והסתובב לדרכו.
אבי שוטט מעט במטבח והרהר לעצמו איך יהיה מוזר לטייל במטבח כשהוא יודע שמותקנות מצלמות בכל פינה שמתעדות את מעשיו/בדיקותיו.
איפה באמת אפשר להתקין מצלמות? הציץ לעבר המשרד של מוריס, שהיה כמין חדר מוגבה בצד של המטבח, בלי קיר של ממש בינו לשאר המטבח.
המצלמה צריכה להיות מותקנת במקום גבוה, כדי שתוכל לקלוט כמה שיותר שטח.


התבונן בחלקים הגבוהים של הקירות, ולא ראה רמז או מקום שאפשר להתקין מצלמה.
לפתע שם לב למשהו מוזר. התקרב, ואכן , מה שחזה – באמת ראה. בפינה של הארון, מאחורי קלסרים ישנים, בצבצה עין אלקטרונית שהייתה מותקנת על זרוע דקה וארוכה, ונורת אינפרא אדום הבהבו קלושות מסביב העניין. אין סיבה שיראו אותה, אבל היא שם. רואה. מצלמת. מתעדת.


ואז בתת אחת מוחו קלט את העניין. המצלמות כבר מותקנות... ומוריס יודע בבירור שהוא חיטט לו מספר פעמים בניירות. וגם שהכניס חבר נגד התקנות.
יצא לחצר, ראשו כואב עדיין מעייפות, וליבו כואב מההרגשה הכואבת שנחשף בקלקלתו.
כל מה שעשה במטבח, המצלמה צילמה. מצד שני התנחם לעצמו – אחרי הכול לא עשה מעשים מידי גרועים במטבח. היה יכול להיות יותר גרוע לו היו מצלמות מותקנות בחדרו בפנימייה, ועוד כמה מקומות שהיה בהם השנה. לא היה רוצה שאנשים יראו עלי מסך איך התנהג...


ואז הכתה בו ההכרה. כל מה שהוא עושה, כן מתועד ומצולם. אומנם לא על דיסק קשיח על ידי עין לייזר, אלא על ידי עין שמימית.
העין השמימית הזאת, לא רק שהיא מצלמת – היא גם יודעת מחשבות ותחושות...


ומגיע בקרוב היום שהוא ייתן דין וחשבון על כל מה שהעין צילמה. מה שמוזר זה – למה לפני שהוא קלט שצילמו אותו בלי ידיעתו במצלמת אבטחה הוא לא חשב על זה...


ראש השנה.



 


[כ' אלול תשס"ז 23:35]

לפרק קודם לפרק הבא
✍ כדי להגיב ולהוסיף הודעות יש להתחבר לאתר ✎


תגובות:
מאת: י9י!9ה ב-C ה9!זה
  ראשונה!!!
וואלה אהבתי מאוד מאוד!
משל פצצה!!!
אל תפסיק לכתוב....
[כ' אלול תשס"ז 23:56]

מאת: נועה
 זה מגניבבבבבבב!! זה יפההההההה!! זה מהמםםםםםם!!
הכתיבה פשוט מרתקת!!! יישר כוח ענקיי!!!
:בעד:
[כ"א אלול תשס"ז 00:59]

מאת: 2007
  לא נס ליחו כתוב עליך?

אתה חזק. מה עם עוד סיפור בהמשכים? אל תתבזבז.:משוגע:
[כ"א אלול תשס"ז 10:12]

מאת: lorie
  וואו! יצא לך סיפור יפה!
ומלא מוסר השכל כמו שאני אוהבת...
כולם צריכים להפנים את המסר היטב!
[כ"א אלול תשס"ז 11:18]

מאת: unknown
  חמוד מאד!! אהבתי :)
כדאי להפנים....;)
[כ"א אלול תשס"ז 14:51]

מאת: תמיד:-)בשמחה!
  בס"ד
אהבתי

המסר מועבר לא בצורה ישירה, ואת זה ממש אהבתי..
תודה!
[כ"א אלול תשס"ז 18:31]

מאת: חשה...ב..
אוי...מגניב...נראה לי שאתה מתחיל לכתוב ,אז אתה לא יכול להפסיק...כמה כתבת(מזל שכתבת יפה..אחרת היו מדלגים ולא קוראים...)
נראה לי(אני רק מנחשת,אז אל תתעצבן או משהו..)שבגלל שאתה כותב כזה הרבה אתה לא מסיים את הסיפור שלך..כל פעם יש לך עוד משהו להוסיף,זה נכון?
טוב מה שחשוב:שיהיה לך בהצלחה.
ולילה טוב:היום אני חשה בעייפות...לא תמיד.

[כ"א אלול תשס"ז 21:16]

מאת: הגאון
סיפור חמוד!!!

אף שהרעיון די בנאלי, העובדה שהוא כתוב ממש יפה גורמת שהוא יהיה שווה כתיבה.

דרך אגב, אולי זה משהו אישי שלי, אבל אני אוהבת יותר את הסיפורים הקצרים שלך מאת הארוך...
[כ"ב אלול תשס"ז 15:49]

מאת: רן-יהב
  אודה ולא אבוש שוחדתי קודם קריאת הסיפור, על ידי הזמנת vip מצד המחבר לקרוא את הסיפור. אז לסיפור עצמו ההתחלה הצחיקה אותי מאוד, מזל שהמשגיח שלי לא ראה אותי צוחק (איך אפשר לצחוק שבוע ליפני ראש השנה "פלוצס") אבל אם הוא היה קורא את הסוף הוא היה נרגע ממש יפה. בעד
[כ"ב אלול תשס"ז 21:48]

מאת: יוסי הדוסי
  נחמד ביותר...
[כ"ד אלול תשס"ז 16:56]

מאת: girl_interrupted18
חמוד.
אהבתי את הרעיון שסיפור הומוריסטי הצליח להעביר מסר רציני בצורה טובה בלי שאף אחד מהם התפספס.שילוב מוצלח.
התנוחה שבה מצא אבי את החברותא העלתה חיוך על שפתי.
[כ"ו אלול תשס"ז 02:38]

מאת: Shanti
  אתה כותב ממש יפה,כיף לקרוא.
כל הכבוד,תמשיך ואל תפסיק,יש לך כישרון גדול,
כתיבה מעניינת ומרתקת.
אני חדשה באתר,מחכה לקרוא עוד ממך. (חוץ ממה שיש כבר)
תודה ושנה טובה.:בעד:
[כ"ז אלול תשס"ז 20:17]

מאת: אלמונית
נכון שאף פעם לא מאוחר להגיב?
אז ככה שאף פעם לא יצא לי לקרוא את זה בעיון, לכן לא הגבתי עד עכשיו...
פשוט עברתי על מפת האתר ומשום מה גיליתי שלפה עדיין לא הגעתי באופן מעמיק, אלא רק בריפרוף קל.
גרמתי לי משום מה להעביר חיוך קל על השפתיים.
אהבתי. ממש יפה..
תמשיך לכתוב, מחכה.
[כ"ד ניסן תשס"ח 14:59]

מאת: מגניב19
תודה!
אני באמצע לכתוב עוד איזה סיפור לקצרים..
כידוע אני שונא לכתוב, אז זה לוקח המון זמן, אבל זה מעודד.
[כ"ד ניסן תשס"ח 17:32]